פסק-דין בתיק ת"א 19679-11-09

1.      מונחת לפניי תביעה כספית שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום תמורה עבור תערובת מזון לבעלי חיים שסיפקה התובעת לנתבעים אשר עיסוקם, בין היתר, בגידול עופות לצורך מכירתם למאכל. 

2.      ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת, מכון תערובת נהלל בע"מ (להלן: "התובעת" או "מכון התערובת") במסגרת תיק הוצל"פ- 01-28346-49-3 שנפתח בתאריך 18.10.09 על סכום קרן בסך של 447,552 ש"ח. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה ובהתאם להחלטת כבוד הרשמת ג'. ג'בארין-כליפה (כתוארה אז) מיום 24.06.10 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן והתצהיר שהוגש מטעמם שימש ככתב הגנה בהליך זה.

3.      עיון בשטר מושא התובענה מעלה, כי מדובר בשטר נושא מספר 2231364, תאריך פירעון 21.9.09, שנמשך מחשבונם של הנתבעים, ה"ה קלי יפתח ושרה, בבנק הפועלים (להלן: "שיק הביטחון"). הסכום הנקוב בשטר במספרים הוא (475,552 ש"ח) ובמילים נרשם (ארבע מאות ושבעים וחמשה אלף וחמש מאות עשרים ושתיים). השיק לא כובד וחזר במועד הפירעון הנקוב ועליו הכיתוב "חשבון מוגבל וחשבון סגור".

4.      במעמד השקידה על כתיבת פסק הדין נמצא, כי הנתבעים הגישו בקשה לצירופה של ראיה, אליה צורפו כנספחים עשרות עמודים, וזאת מבלי לקבל רשותו של בית המשפט לכך. מסיבות שאינן נהירות לי, בקשה זו לא הובאה לעיוני לצורך מתן החלטה ומעיון בתיק עולה, כי הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת סיכומי הנתבעים, 3 חודשים לאחר ישיבת ההוכחות שנתקיימה בתיק דנן. אחר שעיינתי בבקשה החלטתי לדחותה, ללא צורך בקבלת תגובת התובעת, מששוכנעתי כי אין היא מגלה טעם ענייני המצדיק צירוף ראיה נוספת מטעם הנתבעים לאחר תום שמיעת הראיות בתיק. הנתבעים לא הבהירו הסיבה בשלה מסמכים אלה מצורפים רק עתה ומה מנע בעדם הגשת הראיות הללו במועד שמיעת ההוכחות. יתרה מזו, וזה העיקר, ראיות אלו נוגעות להוכחתן של טענות שלגביהן קבעתי, כפי שיפורט בגוף פסק הדין, כי הן מהוות הרחבה או שינוי חזית אסורה. מכאן, אין מקום להיעתר לבקשה ולהתיר צירופן של ראיות נוספות.

עיקר טענות התובעת

5.      בתאריך 7.6.01 נחתם בין התובעת לבין הנתבעים הסכם, ולפיו תספק התובעת לאחרונים תערובת מאכל לצורך גידול עופות, כנגד התחייבותם של הנתבעים לתשלום בגין התערובת המסופקת (להלן: "ההסכם").

6.      בעניין החתימה על ההסכם, טוענת התובעת כי במעמד ישיבת ההוכחות מיום 15.12.11, הודו הנתבעים בחתימתם על ההסכם, ובכך חזרו בהם, למעשה, מהכחשתם הקודמת לחתימה שניתנה במעמד הדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ביום 24.6.10. עם חתימתם של הנתבעים על ההסכם, שכלל את תנאי ההתקשרות ופרטיהם המלאים של הנתבעים, מסרו האחרונים שיק פתוח לביטחון מחשבונם המשותף. מדובר בשיק - ללא ציון סכום ותאריך לשם מילוי מאוחר על ידי התובעת במקרה שהנתבעים לא יעמדו בהתחייבותם על-פי ההסכם. עוד אישרו הנתבעים על גבי ההסכם עצמו, כי הם מסכימים לתנאיו וערבים לקיומו ולביצוע התשלום על פיו. הנתבעים חתמו כל אחד בנפרד על כתב ערבות אישית להבטחת תשלום החובות של העסק שבבעלותם כלפי התובעת.

7.      נטען, כי שני עדי התביעה -מנכ"ל התובעת וגזברה- העידו, כי החתימה על ההסכם ומסירת שיק הביטחון כשהוא פתוח ללא ציון סכום ותאריך, כאמור, היוו תנאי של מכון התערובת להתקשרות בהסכמים למכירת תערובת ללקוחות השונים, וביניהם הנתבעים. רק עם קבלת הביטחונות הללו החלה אספקת הסחורה לנתבעים.

8.      התובעת טוענת, כי יש לדחות בשתי ידיים את טענות הנתבעים המהוות הרחבת חזית אסורה להן התנגדה התובעת, למעט טענת הזיוף ואשר בגינה ניתנה לנתבעים רשות להגן. לטענתה, בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 24.6.10, ההתנגדות לביצוע שטר שהגישו הנתבעים מהווה כתב הגנה, כאשר ההתנגדות התקבלה ע"י הרשמת אך ביחס לטענת הנתבעים, ולפיה החתימה על השיק מושא הבקשה זויפה.  

9.      לגופו של עניין, נטען כי יש לדחות את טענת הזיוף בהעדר הוכחה. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת מומחית גרפולוגית, גב' פנינה אריאלי , אשר בדקה את החתימה על גבי שטר הביטחון וקבעה בדרגת סבירות גבוהה ביותר (דרגה 1), כי הנתבעת חתומה על השיק מושא ההליך דנן. הנתבעים לא השכילו להפריך חוות דעת זו, ויתרו על חקירת הגרפולוגית ואף נמנעו מלהגיש חוות דעת נגדית מטעמם. 

10.  התובעת טוענת, כי האמור בתצהירו של המנכ"ל, מר יריב חן, ולפיו השיק ניתן ע"י הנתבעים לצורך הבטחת תשלום התמורה בגין אספקת מזון תערובת, לא נסתר כלל ועיקר. יתרה מכך,  השיק תואם במדויק את ההסכם אשר הנתבעים אישרו את חתימתם עליו.

11.  בבחינת למעלה מן הנדרש, במידה ובית המשפט יגיע למסקנה כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה, ומבלי שהדבר יהווה הסכמה להרחבת חזית, מתייחסת התובעת גם ליתר טענות הנתבעים.

12.  התובעת טוענת, כי בהתאם לתנאי ההסכם היא סיפקה לנתבעים תערובת מאכל, ואלה האחרונים התחייבו לשלם לה את התמורה עבור הסחורה לפי שוטף + 60. כך התנהלו יחסי המסחר בין הצדדים למשך שנים ובמחזורים גדולים מאוד שהגיעו לכדי כ- 3 מיליון ש"ח. התשלום בוצע באמצעות מסירת שיקים משותפים של הנתבעים. ברם, בשלב מסוים מרבית השיקים שנמסרו לתובעת ע"י הנתבעים לא כובדו. חרף זאת, נמנעה התובעת מלפרוע את שטר הביטחון וקיימה עם הנתבעים פגישות על מנת לנסות ולהגיע עמם לפתרונות לפירעון החוב בגין התערובת שסופקה. ברם, כשחוללו השיקים בעקבות הגבלת חשבונות הנתבעים, לא הייתה בפני התובעת ברירה אלא למלא את שיק הביטחון שנמסר לידיה על החלק. לטענתה, השיק היה ריק וסכום השטר ותאריכו מולאו ע"י גזבר התובעת, מר דני זיכל, לאחר קבלת ייעוץ משפטי בנושא.

13.  באשר לגובה החוב, טוענת התובעת כי הצטבר אצלה חוב של הנתבעים בגין אספקת סחורה ואי עמידה בתשלומים בסך של 383,522 ש"ח. על סכומים אלה נצטברה ריבית בשיעור של 81,176 ש"ח לפני מע"מ. כך שסכום מלוא החוב, כולל ריבית, עומד על סך של 475,552 ש"ח.

14.  בפן המשפטי נטען כי לפי ההלכה הפסוקה, שטר ביטחון אשר נמסר 'על החלק' הוא ככל השטרות וחל עליו אותו הדין. לטענתה, אין חולק כי השיק מושא התובענה ניתן להבטחת התחייבויות הנתבעים על-פי ההסכם שבין הצדדים והדבר אף מצוין בגוף ההסכם עצמו.

15.  נטען, כי אין לקבל את עמדת הנתבעים, לפיה אין הם חייבים מאומה לתובעת בגין אספקת התערובת, בהיותה טענה סתמית, חסרת תום לב שלא הוכחה כלל ועיקר. יתרה מזו, הנתבע הודה בעצמו כי חובו לתובעת נכון לחודש נובמבר 2003 עמד ע"ס 440,000 ש"ח, כאמור בעדותו במעמד דיון ההוכחות. הודאה נוספת בדבר קיום החוב בסך 440,000 ש"ח, נמצאת במכתבו של הנתבע מיום 9.12.08. זאת ועוד, הנתבע אישר את חתימתו על שני שיקים שהוצגו לו במהלך חקירתו הנגדית בסך כולל של 449,620 ש"ח. מכאן, טוענת התובעת שיש לדחות את טענת הנתבעים, לפיה היא וויתרה על למעלה מ- 240,000 ש"ח. חרף טענתם, כי בין הצדדים נכרת הסדר בכתב להסדרת התשלום, נמנעו הנתבעים מלהציג הסדר זה בפני בית המשפט. משכך, לא הוכחה טענתם, כי הם שילמו לתובעת סך של 207,000 ש"ח.

16.  באשר לטענת הנתבע, כי שילם לתובעת סכום של 440,000 ש"ח באמצעים אחרים, דינה של טענה זו להידחות - כך לשיטת התובעת. האישור המצורף כנספח ד' לתצהירו של הנתבע הינו בבחינת קבלה בגין מסירת השיקים ואינו מהווה אישור בגין פירעונם, באשר שיקים אלה הוצגו במקור על ידי התובעת במעמד הדיון, באופן המעיד על חוסר האמת שדבק בגרסת הנתבע, אחרת שיקים אלה היו מוחזרים לידי האחרון לו נפרעו בפועל, כטענת הנתבעים. יתרה מכך, הנתבעים לא הציגו בדל של ראיה בדבר תשלום החוב באמצעים אחרים, כנטען על ידם.  

17.  לטענת התובעת, עומדת לה חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות, ולפיה אין היא נדרשת להוכיח את העובדות המצדיקות את פירעון השיק, שהוא יוצר זכות תביעה שונה ונפרדת מזכות התביעה בהתאם להסכם שבין הצדדים. לשיטתה, שומה היה על הנתבעים להוכיח כי התובעת אינה רשאית לתבוע על-פי השיק, ומשנכשלו בכך קמה לתובעת זכות לפרוע את השיק וכפועל יוצא מכך, דין התביעה להתקבל.

18.  התובעת טוענת, כי עמדה לנתבעים תקופה של שנתיים בה נוהל התיק דנן, במהלכה יכלו להביא ראיות מבנקים לתמיכה בטענת פירעון החוב הנטען. לטענתה, בית המשפט המליץ להם לעשות כן כבר במסגרת קדמי המשפט שהתקיימו בתיק דנן, אך הם בחרו מטעמים השמורים עמם שלא עשו כן.